שיר של געגוע לאילת של אז ולכפר של נלסון

אילת המקסימה שלי...

הרבה זכרונות נעורים יפים השארת לי משנות השמונים המוקדמות...
בציפייה ובנשימה עצורה היינו מחכים...
שיגיע החופש, שיגיע פסח, שיגיע כבר סוכות...
והופ, עם שק"שים על הגב... קופצים על האוטובוס של חצות...

ויורדים לאילת... אל הכיף שאין לו גבול...
כי במדינת ישראל של תקופת נעורינו - את היית הדבר הכי קרוב לחו"ל

הכפר של רפי נלסון, הפאב של טדי, החוף החם והמקסים...
וכמה תיירות יפות מחו"ל וכמה תיירים...

פעמיים בכל שעה... לפחות... הייתה נוחתת טיסת צ'רטר מסקנדינביה או מלונדון... ומרעישה עולמות...

התמימות, הכיף והאווירה הבינלאומית שלך... הלכו לצערי לעזאזאל.
אך למרבה הצער, אילת יקירתי, זאת היא בעיה של כל מדינת ישראל...

הבעיה שלך, אילת היקרה, היא בעיה של הרבה מקומות בארצנו אכולת השיגעון
את פשוט התפתחת יותר מידי מהר... ובלי יותר מדי היגיון

את הטיילת "אכלו" הדוכנים המכוערים... ומרכז תיירות נראה ממש זוועה...

ולתקוע קניון מפלצתי על שפת הים... זו כבר חלמאות בהתגלמותה !!!

אבל יש לך טופוגרפיה מדהימה אילת...
עם נוף מהמם של המפרץ וההרים...
ואת זה אף אחד לא יקח ממך...גם לא מיליון ערסים ואלף דוכנים מכוערים !!!

אוהב אותך גם היום... אבל מתגעגע מאוד לאז...